החלטה בתיק ת"א 1173-07

בדיון שהתקיים בפניי ביום 2/2/11, אפשרתי לצדדים לטעון בעניין המחלוקת בדבר "השתק פלוגתא" והאם רשאי התובע לטעון טענה זו בשלב הזה.

ואכן, ביום  1/3/11 הוגשה תגובה מטעם התובע לעניין סוגיית השתק עילה.

לעניין עצם האפשרות להעלות את טענת "השתק פלוגתא" בשלב זה

לטענת התובע, עובר להגשת כתב התביעה בתיק דנן, במסגרת הליכים משפטיים אשר התנהלו בשתי ערכאות שונות, ניתן פסק דין בבית הדין הארצי לעבודה אשר קבע מפורשות כי לתובע ארעה תאונת עבודה ביום 28/9/01.

לטענת התובע, לאחר פסיקת בית הדין לעבודה ובמסגרת ההליכים דנן, הורה בית המשפט על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. לאחר החלטה זו, כאשר הכחישה הנתבעת את קרות אירוע התאונה, הגיש התובע הודעה ביום 1/2/11  בה הביע את פליאתו באשר להכחשת התאונה מטעם הנתבעת.

לטענתו, ביום 21/2/10 ובהמשך לתגובת התובע מיום 1/2/11, קבע בית המשפט כי במידה והתובע ירצה להגיש בקשה נוספת בעניין, יוכל למסור הודעה כי האמור בסעיף 1/2/11 ישמש כבקשה.

הודעה שכזו לא הוגשה, אולם התובע טוען כי הוא פעל לחזור על עמדתו בכל דיון ודיון בתיק.

לטענת התובע, אי קיום "טכני" של מתן הודעה נפרדת מטעמו בעניין "השתק פלוגתא" אינו מעלה או מוריד מעצם העלאת הטענה המהותית ולאפשרות התובע להעלות את הטענה בכלל, מה גם שבית המשפט נתן החלטה ביום 18/11/10 כי החלטה בעניין השתק פלוגתא תינתן במסגרת התיק העיקרי.

מאידך, טוענת הנתבעת כי עוד בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת פעמים רבות, בצורה מפורשת ובהדגשה יתרה, את עצם קרות אירוע התאונה וכך גם במהלך ישיבת קדם המשפט הראשונה.

לשיטת הנתבעת, היא הייתה עקבית בהכחשת קורות אירוע התאונה לאורך כל הדרך ולפיכך, "פליאתו" של התובע בעניין אינה ברורה, במיוחד מקום בו הנתבעת הודיע שוב ושוב באופן מפורש על הכחשת התאונה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שהוגשו בתגובות מטעמם, מצאתי לנכון שלא להכריע בשאלה המקדמית, האם רשאי התובע בשלב זה להעלות טענת "השתק פלוגתא", שכן מצאתי שיש לדחות את הטענה בדבר קיומו של השתק פלוגתא, לגופו של עניין.

טענת השתק פלוגתא

השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל ^-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי ^-הדין בהתדיינות קודמת, אם מתקיימים ארבעה תנאים, והם:

א. הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

ב. קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית ^-המשפט ביחס לאותה פלוגתא.

ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית ^-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהיעדר הוכחה.

ד. ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק ^-הדין שניתן בתובענה הראשונה.

 (לפירוט התנאים והדיון בנסיבות תחולתם, ראה ספרה של ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות, 1991).

נכון הדבר, כפי שטוען התובע, כי ביום 20/9/06 ניתן פסק דין בבית הדין הארצי לעבודה לפיו נקבע כי לתובע אירעה תאונת עבודה. ואולם, בהליך אשר התקיים בבית הדין האזורי לעבודה, ומאוחר יותר בבית הדין הארצי לעבודה, הנתבעת בתיק דנן, היא המעבידה, כלל לא הייתה צד להליכים ולא הייתה מעורבת בהם. בתיק אשר התנהל בבית הדין לעבודה, המוסד לביטוח לאומי הוא שהיה הנתבע.